מה אפשר ללמוד ממרי פופינס על אפקטיביות?

הי כאן נילי פרץ,

קרה לך פעם שהצבת לעצמך יעד עסקי חשוב

אבל כשהגיע הרגע להתחיל להוציא אותו לפועל

לא מצאת את המוטיבציה ואת ההתלהבות הפנימית

כדי לבצע את המשימה?

אולי תכננת להשיק מוצר מלהיב חדש

או לעשות שינוי בקריירה שכבר הרבה זמן חלמת עליו

אבל בסופו של דבר לא הצלחת להוציא את זה לפועל.

מה הסיבה לכך?

מדוע אנחנו חסרים לפעמים את המוטיבציה וההתלהבות להוציא לפועל את הדברים שחשובים לנו?

מחקרים גילו, שהעובדה שמשהו חשוב לנו לא אומרת שהדרך אליו מלהיבה אותנו תוך כדי בזמן הווה.

אנחנו מניחים הרבה פעמים

שאם משהו באמת חשוב לנו

אז אנחנו נמצא את המשמעת העצמית לעשות אותו.

אבל האם זה באמת עובד כך?

לא תמיד.

למעשה, ככל שאנחנו מציבים יעדים גבוהים יותר

אנחנו מתמקדים בעיקר בטובות הנאה עתידיות,

ופחות בטובות הנאה בטווח הקצר.

ולמה זה לא תמיד עובד?

כי זה סותר את המהות האנושית שלנו ואת האינסטינקט הבסיסי שלנו ״ליהנות מהחיים״ ממש כמו ילדים.

לפעמים, התשוקה הבסיסית האנושית שלנו ליהנות מהדרך

היא כל כך מודחקת,

עד כדי כך, שאנחנו מוכנים אפילו להאמין שזה בסדר בשבילנו

״לסבול ולהילחץ״ למען מטרה גבוהה,

במיוחד כשמדובר בעסקים ובפרנסה.

אבל עם יד על הלב,

מה הדלק שבאמת מניע אותך ביום יום קדימה?

מה גורם לך לשבת ליד שולחן העבודה ולהכין תכנים?

מה גורם לך לצאת ולשווק את עצמך

אפילו כשאין לך כל ביטחון שזה יצליח?

האם הלחץ ״לספק את הסחורה״ הוא הדלק שלך?

האם התקדמות מתוך מתח היא מספיקה לך,

או שיש משהו אחר?

לפעמים אנחנו כל כך רגילים לעבוד מתוך מתח ולחץ

שאנחנו אפילו לא שואלים את עצמנו אם אפשר אחרת.

אבל יש דרך אחרת שונה לחלוטין

ואפקטיבית לא פחות.

הרמז טמון בסרט הילדים מרי פופינס, אשר השחקנית הראשית בו

היא ג׳ולי אנדרוז.

זוכרים איך מרי פופינס הצליחה לגרום לילדים לשתות

את שמן הדגים ״המגעיל״ (לפחות מהזווית שלהם) בכל בוקר?

אחת החוקרות המובילות בעולם בתחום המוטיבציה,

איילת פישבייך, ישראלית לשעבר, פרופסור לחקר מדעי ההתנהגות,

טוענת שאנחנו משיגים תוצאות טובות יותר בכל תחום שאנחנו רוצים לחולל שינוי, כאשר אנחנו מניחים מראש שאין לנו משמעת עצמית, ומוצאים דרכים יצירתיות להמתיק לעצמנו את המסע

על פי ״העיקרון של מרי פופינס״.

כאשר אנחנו מתמקדים בהמתקת המסע בטווח הקצר

על ידי הוספת ״סוכר״ לתרופה המרה, אנחנו מצליחים הרבה יותר

גם בעסקים וגם בתחומים אחרים בחיים.

ממש כמו בשיר מהסרט :

״A spoonful of sugar makes the medicine go down”

העיקרון של מרי פופינס נחקר מדעית בתחום האפקטיביות

והמוטיבציה וכדאי להכיר וליישם אותו.

אז איך עושים את זה בשטח?

הרעיון הוא למצוא הנאה בכל משימה, אפילו אם היא משעממת ביותר.

ואם אין כיף, אז להוסיף אותו במכוון, ולוותר על הרעיון של just do it

כי זה ממילא לא עובד.

זה דורש מאיתנו להכיר את עצמנו טוב יותר, ולחשוב, איך אנחנו יכולים לרתום את היצר ואת השובבות הילדותית שלנו לטובת המשימות המשעממות והמאתגרות ביותר?

מה יכול להמתיק לנו באופן אישי את המסע?

ואיך אפשר לשלב בכל משימה משעממת תחושה של קלילות וחוסר מאמץ?

זה יכול לקרות באינספור דרכים, כמו למשל:

לשלב בסביבת העבודה שלנו מוסיקה שאנחנו אוהבים

חלון עם נוף

כוס שוקו חם

סביבת עבודה מפנקת

אלמנטים אסתטיים

קפה משובח

נר ריחני 

לעבוד בבית קפה

לעבוד ביחד עם חבר או חברה

לעבוד בפארק או בטבע

מול השקיעה

ועוד אינספור רעיונות כיד הדמיון,

כל עוד זה נעשה בכוונה תחילה.

הדגש הוא לא על מה אני עושה

אלא על איך אני מצליח להנות תוך כדי שאני עושה,

כי אם אני אהנה יותר, אני אעשה יותר.

זה הזמן לחשוב על עצמך:

אילו פינוקים קטנים יש לך אפשרות לשלב

כבר היום במשימות המורכבות ביותר שלך?

מה יגרום לך להרגיש יותר הנאה וקלילות

תוך כדי התקדמות לקראת היעדים שלך?

כיצד ניתן לשלב אלמנטים של משחק בעבודה שלך

או תגמולים סימבוליים?

כמו למשל:

הצטרפו אליך 3 לקוחות חדשים? מה דעתך על מסג׳ מפנק.

כתבת פרק בספר החדש?  זה הזמן לקנות לעצמך מתנה.

סיימת פרויקט חשוב? זמן מעולה להזמין חופשה.

ואולי, כל יום שעמדת במשימות וביעדים לאותו היום, מסתיים בהליכה בים מול השקיעה? (אני עושה זאת)

כדאי להחליט על הדברים האלה מראש,

להצהיר עליהם, ולעקוב ולתגמל את עצמנו,

ממש כמו במשחק אמיתי.

העיקרון של המתקת הדרך אל היעד

מאפשר לנו להיות אפקטיביים יותר,

ובו בזמן לחוצים פחות. הוא מאפשר לנו להתקדם לקראת היעדים

שבאמת חשובים לנו

מתוך הכרה בצורך הבסיסי האנושי שלנו

פשוט ליהנות מהדרך, ולהתקדם בקלילות כמו ילדים.

זה קל ופשוט. ואחרי שמצליחים, אפילו קל יותר לומר את המילה הכי מצחיקה שיש בסרט של מרי פופינס: Supercalifragilisticexpialidocious!