על הקושי לגבות כסף במקצועות טיפוליים

למען האמת, התופעה הזו די רווחת, עד כדי כך שרבים מהם אפילו יהיו מוכנים לעבוד בחינם או ״בחצי חינם״, במיוחד בתחילת הדרך, ולו רק כדי שיהיו להם לקוחות מרוצים. מה הסיבות לזה?

בשביל לענות על השאלה הזו צריך להכנס לראש שלהם, ושל הלקוחות שלהם.

תחשבו על זה רגע, איך יכול להיות שאדם "שהצלנו" לו את החיים מאיזושהיא בעייה פיסית, מנטאלית או רגשית, או אפילו פתחנו לו דלת ענקית לשינוי חיובי בחיים -

ישלם לנו הרבה פעמים משמעותית פחות מאשר הוא משלם ליועץ הפיננסי שלו, ליועץ השיווקי שלו, ליועץ המו״מ שלו, למתווך שלו או אפילו למעצב האתרים שלו?

בסדרת האפל טיוי זוכת הפרסים Ted Lasso, מאמן פוטבול אמריקאי מקבל ג'וב לאמן קבוצת כדורגל בריטית (עזבו איך הוא הגיע לשם), אבל בהיעדר מומחיות אמיתית בכדורגל, הוא נאלץ להוביל את הקבוצה בעיקר בהסתמך על האינטואיציה שלו ועל היכולות המנטאליות שלו, תוך שהוא מגבש את השחקנים כקבוצה.

ואז ברגע מסויים הוא בעצמו נקלע לתקופה קשה במהלך הליך גירושין מאשתו, ומוצא את עצמו מתמודד עם התקפי חרדה קשים, כאשר טראומות מהעבר ״מרימות ראש״ ומאיימות להציף אותו.

הדבר המעניין הוא, שהוא מתקשה לקבל עזרה מהפסיכולוגית הצמודה של הקבוצה, למרות שהיא לגמרי זמינה עבורו.

כל פעם שהוא הולך להפגש איתה הוא ״שובר את הכלים״ באיזה תירוץ, ועוזב את החדר עוד לפני שהטיפול אפילו התחיל.

באחת הפעמים הוא מטיח בה את ״האמת״ בפרצוף:

״אני לא באמת מאמין ביכולת שלך לעזור לי כפסיכולוגית, כי את מקבלת כסף כדי להקשיב לאנשים. את לא באמת מקשיבה מהלב״. (משהו כזה)

כלומר הוא בעצם אומר לה - הקשבה זו לא התשוקה שלך, זו הפרנסה שלך.

תתנו לזה לשקוע לרגע. נשמע מוכר?

הרבה אנשים טובים עם לב זהב ותשוקה לעזור לאחרים, שמגיעים לעולם עם תכונות של חמלה, אמפתיה, אינטואיציה, הקשבה, יכולות ריפוי, רגישות יוצאת דופן ועוד מיומנויות אנושיות שנחשבות ״רכות״, בוחרים ללכת למקצועות הטיפוליים והאימוניים מכל הסיבות הנכונות.

הם בוחרים במקצועות האלה מתוך תחושת שליחות, ומתוך ההרגשה שזה הייעוד שלהם, לעזור לאנשים. לפעמים המוטיבציה שלהם לעזור לאחרים היא כל כך גדולה, שהיא בעצמה הופכת לתגמול המרכזי שלהם.

אז איפה הבעיה?

הבעיה היא שהרבה פעמים מאחורי המוטיבציה הזו, מסתתרת התחושה שאם נגבה יותר מידי כסף על השליחות הטהורה הזו, אנחנו נאבד משהו בדרך. נאבד את הטוהר של הטיפול, נאבד את הסיפוק הרגשי, נאבד את אמון הלקוח, נתפס אולי כמי ״שרוכבים״ על הכאב או הבעיה של הלקוח, ואולי אפילו כמי שבונים ״ארמון״ מצרות של אחרים - וכל זה הרי הפוך מהמוטיבציה הראשונית שלנו.

אז אני מציפה את כל זה פה בכוונה. כי בתוך הנושא הזה מסתתרות הרבה פעמים אמונות מגבילות סמויות חברתיות, המעמידות את עצם קבלת הכסף בסתירה לרצון הבסיסי שלנו לעזור לאחרים ולעשות את מה שאנחנו הכי אוהבים.

הכסף במקרים כאלה נתפס לפעמים כמשהו ״שמטמא״ את השליחות הטהורה שלנו ואת הרצון לעזור לזולת.

הבעיה היא שהמחשבה הזו קיימת אצל מטפלים ונותני שירות, לפעמים אפילו יותר מאשר היא קיימת אצל הלקוחות שלהם.

לחלקם ממש קשה לקבל כסף משמעותי על הדבר שהם הכי אוהבים לעשות, והרבה פעמים הם מרגישים בתת המודע שלהם שהכסף פוגם בהנאה שלהם באיזשהוא אופן, ואולי אפילו מקלקל את השליחות שלהם או את שביעות הרצון של הלקוחות שלהם.

אבל האם זה בכלל נכון? (בטוח שזה נכון עבור מי שמאמין בזה.)

האם כסף צריך להיות מלה גסה כשמדובר בשירותים אנושיים ״גבוהים״ רק בגלל אופי השירותים האלה? האם לשלם כסף משמעותי על פתרון בעיה או כאב בתחום העסקי זה בסדר, אבל לשלם כסף משמעותי על פתרון בעיה או כאב בתחום הרגשי זה לא בסדר?

ומי בכלל קבע את זה ? הרבה פעמים אלה התניות חברתיות שכולנו אימצנו מבלי להטיל בהן ספק.

ועוד שאלה, האם כסף באמת פוגע בשביעות הרצון שלנו או של הלקוחות שלנו רק בגלל אופי השירות האנושי, או שאולי בכלל זה הפוך, וזה דווקא מגביר הצלחה ושביעות רצון?

ואני כמובן לא מדברת על מחירים מוגזמים של ניצול לרעה של הלקוחות שלנו, אלא על הקושי האמיתי הפנימי שיש למטפלים מאמנים ויועצים לגבות את מה שמגיע להם באופן הוגן וראוי עבור השירותים האדירים שהם עושים. וזו תופעה קיימת.

ולמה זה חשוב לקרוא לזה בשם ולא להתחבא מאחורי תירוצים?

כי זה מתחיל בכם. במיינדסט שלכם. באיך אתם מרגישים מול הכסף בשירותים הרגישים שאתם מספקים.

ביום שמטפלים, מאמנים ויועצים בתחומים ״רכים״ ישחררו את המשוואה שכסף עלול לקלקל את השליחות שלהם, רק אז הלקוחות שלהם ירגישו נוח לשלם להם את התעריפים שהם משלמים לנותני שירותים ובעלי מקצועות אחרים, בלי שום בעיה.

ולפעמים השינוי הזה מתחיל מעצם המודעות לנושא.

אסיים בתשובה של הפסיכולוגית לאותו מאמן כדורגל בסדרת הטלוויזיה, אותו מאמן אשר הטיל ספק ביכולת הטיפול וההקשבה שלה, רק בגלל שהיא ״מקבלת כסף״ על זה.

היא שאלה אותו בחזרה, ואיך זה שונה ממה שאתה עושה?

למה שלא אטיל ספק ביכולת שלך להיות מאמן מצויין, רק בגלל שמשלמים לך עבור הדבר הזה שאתה כל כך אוהב לעשות?