הכוח של המחשבות והציפיות שלנו

ניו יורק, ניו יורק.

שלשום לפנות הצהריים, צעדנו בשדרת קולומבוס ברובע מנהטן בעיר ניו יורק.לפתע הרחתי ריח מפתה שהזכיר לי אוכל מבית אמא, שפרץ לרחוב מאחת המסעדות. לא ממש התכוונו לאכול בשעת צהריים כה מוקדמת, ולמעשה צעדנו בדרך חזרה למלון ברחוב 54.

אבל היה משהו בריח הזה שמשך את גילי ואותי פנימה לתוך המסעדה כמו מגנט ריחני, תרתי משמע.

כך גילינו את Le Botaniste, רשת מסעדות בחוף המזרחי, המפרסמת את עצמה כאורגנית 100% לחלוטין, מבוססת על צמחים ואוכל מן הטבע, ללא גלוטן או חלב.

אי אפשר גם לפספס את המשפט על קיר הכניסה: ״תנו למזון לרפא אתכם״.

במזנון מוגשות לבחירה מספר מנות חמות מבושלות, כולן בריח ״גן עדן״, כשהכל אסתטי ואלגנטי.

התיישבנו לאכול והופתענו לטובה מהטעמים והמרקמים, כולל מנה אחרונה נפלאה: פודינג שוקולד טבעוני נימוח בפה.

אגב, אומרים נימוח ולא נימוך… כך שאפילו פה יש לנו את המוח בפעולה.

למה אני מספרת לכם על המסעדה הזו?

האם האוכל היה אכן 100 אחוז אורגני? לעולם לא נדע.

אבל בזמן שאכלנו שם האמנו בזה לחלוטין.

וזה מביא אותי לנושא שלי היום: מחשבות ומעשים -  מי משפיע יותר?

האם קרה לך בעבר, שעשית הרבה פעולות כדי להשיג משהו, ובכל זאת לא השגת את התוצאה הרצויה במציאות? משהו בסגנון ״עושה, עושה ועושה, וכלום לא יוצא״? תיכף נבין למה.

שורת מחקרים בתחום המיינדסט מוכיחה כי למחשבות שלנו יש כוח אדיר, לטוב ולרע, ולפעמים אפילו יותר מהמעשים שלנו.

אחד המחקרים של אוניברסיטת סטנפורד בדק לגבי יותר מ-60000 אמריקאים את השאלה: ״האם אתם מאמינים שאתם עושים פעילות ספורטיבית יותר או פחות מקבוצת הגיל שלכם?״

אחרי 21 שנה בדקו את נתוני התמותה של אותם אנשים.

מה היו התוצאות?

אלה שראו את עצמם כפחות אקטיביים לעומת האחרים, היו בסיכון תמותה גבוה יותר על פני אותה תקופת זמן לעומת האחרים, וזאת בלי קשר לכמות הפעילות הספורטיבית שהם ביצעו בשטח.

ממצא מדהים, נכון?

הדבר שהשפיע בפועל על תוחלת החיים של אותם אנשים לא היה בהכרח היקף פעילות הספורט בפועל, אלא התפיסה שלהם לגבי זה.

כלומר, באיזו מידה הם תפסו את עצמם כאקטיבים לעומת בני גילם.

במילים פשוטות למחשבה יש השפעה על ״פירות״ המעשה עצמו.

מה שאתם ״מאמינים״ חזק יותר ממה שאתם עושים

חלקכם שמעתם אולי על מחקר החדרניות בבית המלון, מחקר מפורסם של אוניברסיטת הרווארד (The Harvard Hotel Maid Study).

לקחו קבוצת חדרניות בבית מלון, אשר רובן לא עשו ספורט וגם לא חשבו שעבודת הניקיון שלהן היא ספורט.

למחצית מהן סיפרו שכשהן עושות עבודות ניקיון (שואבות, מרימות, שוטפות, מזיזות, מחליפות מצעים….) זה בעצם ספורט, שתומך בבריאות שלהן, ולמחצית השניה לא אמרו את זה.

איך לדעתכם זה השפיע על שתי הקבוצות?

אצל הקבוצה הראשונה, שהתחילה להאמין שעבודות ניקיון זה ספורט לכל דבר, נוצר שיפור לטובה בהרבה מדדים בריאותיים, הן ירדו במשקל, לחץ דם שלהן ירד, פרופיל שומנים בדם השתפר, ואפילו שביעות הרצון שלהן מהעבודה השתפרה.

וכל זה קרה רק בגלל שהחוקרים גרמו למנקות להאמין שהן מתעמלות, וללא שום שינויים אחרים בשטח שתועדו. 

תחשבו רגע, מה זה אומר על הכוח של המחשבות שלנו לגבי הפעולות הכי יומיומיות שאנחנו עושים בחיים ובעסקים שלנו?

דוגמה אחרת ממחקר ״המילקשייק״, מחקר בהובלה משותפת של חוקרים מהרווארד וייל.

נתנו לנחקרים לשתות מילקשייק דל קלוריות עם 0 אחוז שומן, ובדקו בדם שלהם את רמות ״הורמון הרעב״. (אשר צפויה היתה לרדת לאחר האוכל) 

ואכן, בתגובה למילקשייק ״הרזה״ רמת ״הורמון הרעב״ בדם ירדה, אבל רק בקצת.

שבוע אחר כך בדקו אותם שוב. הפעם נאמר לנחקרים שהם מקבלים מילקשייק עשיר בקלוריות ובשומן. מילקשייק ״אמיתי״.

איך לדעתכם הגוף שלהם הגיב? ״הורמון הרעב״ שלהם ירד פי 3.

אבל הנה הטריק. עבדו עליהם. למרות שנאמר לנחקרים שהם מקבלים מילקשיק עשיר בקלוריות בפעם השנייה, בפועל הם שתו את אותו המילקשייק בשתי הפעמים!

כלומר, התפיסה שלהם לגבי מה שהם אכלו, היא זו שהשפיעה על המדדים בדם, ולא מה שהם אכלו בפועל.

כל זה מעורר כמובן מחשבות עמוקות לגבי הכוח של הציפיות שלנו בכל תחום בחיים, ממזון, ועד בריאות, ספורט, יחסים ועסקים.

מה שאנחנו מצפים מהפעולות שלנו - זה בדיוק מה שנקבל, לטוב ולרע.

ואם נחזור לעסקים. לאחרונה יוצא לי לדבר עם בעלי עסקים שמרגישים תסכול על כך שהם עושים פעולות רבות בשטח, אבל מקבלים מעט תוצאות אם בכלל.

מוכר למישהו?

זה מרגיש קצת כמו לנסוע ״בפול גז בניוטרל״, לוחצים על הגז חזק רק כדי לגלות שנשארים בדיוק באותו מקום… אז בואו נבין את זה קצת יותר לעומק.

כאשר אתם יוצאים, למשל, לפגישות מכירה, אבל עמוק פנימה אתם מאמינים שהמאמצים שלכם בתחום המכירות לא ישאו פירות אמיתיים -

אז זו תהיה התוצאה שתקבלו, אפילו אם תצאו לעשרות פגישות מכירה כאלה.

אם אתם משקיעים הרבה כסף בתקציבי פרסום, אבל יש לכם מחשבה פנימית שבלתי אפשרי ״לדוג״ את הלקוחות המתאימים עבורכם דרך פרסום -

אז זה מה שתקבלו.

אם אתם יושבים להכין תכנים למוצרים ושירותים שלכם, ומשקיעים שעות רבות בפיתוח מוצרים חדשים, אבל יש לכם אמונה פנימית שקשה לכם לגבות כסף בתחום שלכם -

אז זה מה שתקבלו.

אני יכולה להמשיך עוד ועוד, וזה ממש לא קל מנטאלית להתחיל לקחת אחריות מלאה על כל המחשבות שלנו, ולהבין איזה כוח אדיר (וגם אחריות) יש לנו.

חשוב להבין את העקרון הפשוט הזה: כדי למצות את המקסימום ממה שאנחנו עושים בשטח, ובמיוחד בעסקים, אנחנו חייבים ״להגביה״ את החשיבה שלנו. רק כאשר החשיבה והמעשים שלנו הם בהלימה מוחלטת ונעים באותו הכיוון, רק אז אנחנו קוצרים את הפירות שמגיעים לנו. (יצא לי ציטוט יפה, לא?)

עכשיו השאלה המרכזית שאני מזמינה לשאול את עצמך היא:

האם התפיסות שלי כרגע משרתות אותי בכיוון אליו אני רוצה להגיע? או שהן תוקעות אותי?

דמיינו רגע איך החיים והעסקים היו נראים, אם לכל מעשה שלכם היתה מתלווה מחשבה תומכת, מעודדת, ״ומכפילה״. כמו בתרגיל חשבון, מחשבה שמכפילה ומשלשת את התוצאה, ולא כזו שגורעת ממנה.

כך, אם אתם יוצאים למשל לפגישת מכירה, מכינים חומרים למוצר חדש, מכינים הרצאה, כותבים חומרים שיווקיים, או מעבירים ובינר להשקת תוכנית חדשה, ובמקום מחשבות מקטינות וספקניות המחשבה הדומיננטית החדשה שרצה לכם בראש היא (רק לדוגמה) :

״אני יכולה לעשות את זה

זה אפשרי עבורי

אני ראויה להצליח בזה

אני קוצרת את הפירות שמגיעים לי״

אתם מתחילים לראות את ההבדל?

ומה אם באמת הייתם מצליחים ״להתנזר״ מכל המחשבות המקטינות, הפחדים והספקות, ובעיקר כאשר כבר יצאנו לדרך ועשינו משהו בכיוון הנכון?

״כשאתה משנה את הדרך שבה אתה רואה דברים, הדברים שאתם רואה משתנים״

Wayne Dyer