הכוח לקום ולעזוב

היא היתה במשך שנים אחת משחקניות הפוקר הטובות בעולם בכל הזמנים.

שמה Annie Duke.

היא זכתה לאורך השנים בתחרויות פוקר לנשים כולל מדליית זהב בשנת 2004.

עד שפרשה בשנת 2012 המשיכה לנצח כמעט בכל תחרות אפשרית.

היא ידועה כאישה שהרוויחה הכי הרבה כסף מתחרויות פוקר מקצועיות (מיליונים של דולרים), ויותר מכל אישה אחרת בהיסטוריה.

בשנת 2012 היא החליטה לפרוש בשיא הקריירה שלה, ופתחה בקריירה חדשה לחלוטין. היא הפכה לחוקרת בתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית, והתמקדה בתחום של קבלת החלטות.

את הספר האחרון שלה היא הקדישה לנושא מרתק: הכוח לדעת מתי לקום ולעזוב.

שם הספר: Quit: The power of knowing when to walk away

למרות שרבים מאיתנו גדלו על המיתוס ש״מצליחנים לא פורשים באמצע, ואלה שכן פורשים לא יזכו לטעום טעמה של הצלחה״, בספר שלה היא מראה שזה לפעמים בדיוק הפוך.

עקביות היא תכונה חשובה להצלחה, אבל לא פחות חשובה ממנה היא היכולת לדעת מתי לקום ולעזוב משהו.

מסתבר שכאשר אנחנו מתעקשים להמשיך במסלול שכבר לא עובד בשבילנו, בין אם זה תפקיד בעבודה, מוצר, שירות, לקוח, מערכת יחסים, אסטרטגיה או כל דבר אחר שכבר לא מצדיק את השקעת הזמן והאנרגיה שלנו - אנחנו מאטים את קצב ההתקדמות שלנו ומתרחקים ממה שבאמת חשוב לנו.

ולמה זה רלוונטי לנו בימים אלה?

רבים מאיתנו נדרשים לעשות הערכה מחדש של הקריירה שלנו, העסק שלנו, ולפעמים אפילו החיים האישיים והחיים הקולקטיביים של כולנו.

והשאלה היא כמובן לאן אנחנו באמת רוצים להגיע?

תחשבו על כל הדברים שאתם ״נאחזים״ בהם בחיים או בעסק שלכם, למרות שעמוק פנימה אתם כבר יודעים שהם כבר לא עובדים יותר בשבילכם.

במפגש של קהילת העסקים שלנו בחודש שעבר, התחדד לי משהו מעניין בנושא.

אנחנו ״מתאהבים״ ברעיונות, מוצרים, שירותים, מצבים ואנשים, במיוחד כאלה שתפסו חלק משמעותי בחיים שלנו בעבר.

כתוצאה מכך אנחנו מתקשים לוותר עליהם אפילו כשהם כבר לא משרתים אותנו יותר. למה? ממש כמו שקשה לנו להיפרד מחבר.

אבל מה אם אפשר היה להסתכל על כל הנושא הזה אחרת?

מה אם במקום לדבר במושגים של לוותר או ״לעזוב״, היינו מדברים על ״פירוק והרכבה מחדש״? ממש כמו במשחק לגו.

באחד משיעורי יוגה האחרונים, המורה הגיעה ובידיה סלסלה מלאה ענפים מקושטים לקראת החגים. היא סיפרה שיום לפני זה היא מצאה במגרש החנייה הציבורי עץ זרוק, חסר שימוש, עץ ״מת״.

היה קשה לה לראות את זה, אז היא לקחה את העץ הקטן הזה הביתה. ניקתה אותו, והחליטה ״לתת לו חיים״, ולהשתמש בעלים ובענפים שכן נראו טוב.

היא קנתה סרטים צבעונים, תבלינים ריחניים, מקלות קינמון ועוד דברים כיפיים, כדי לשלב אותם ביחד עם הענפים הטובים וליצור מהם משהו חדש לחלוטין, שיכול להפוך למתנה עבור התלמידים שלה.

הסיפור הקטן הזה מדגים את העוצמה והקסם של פירוק והרכבה מחדש.

הכוח הזה שיש לנו בכל תחום בחיים או בקריירה, להחליט על מה לוותר, מה לעזוב ולשחרר מהחיים שלנו, ומה כן לקחת איתנו לשלב הבא, באופן שהישן והחדש מתערבבים יחד לכדי יצירה חדשה אחת.

אז תחשבו על מה הגיע הזמן כבר לוותר בחיים או בקריירה שלכם? ומה ממשיך אתכם גם לשלב הבא כמו בפירוק והרכבה מחדש?